שיחה עם לינדה
תגיות: "היטלר" "פלסטין" "שינאה"
מדור: אקטואליה
תאריך: 2009-01-03-15-54
הנושא האקטואלי הקודם עליו כתבתי היה תגובה לפחדן. כאן אספר על קשר מהצד הפלסטיני. ולפני זה הבהרה קטנה: פלסטיני הוא אזרח הרשות הפלסטינית, פלשתינאי הוא אזרח המנדט הבריטי. נא לדייק!
לינדה, שם בדוי, גרה אי שם בגדה באחת מערי ישמעאל. הכרתי אותה דרך אחד האתרים ברשת והתיידדנו. לינדה הייתה קשובה ופתוחה לשמוע ולהבין את הצד הישראלי בסכסוך המתמשך - דבר די נדיר ואף מסוכן עבורה. חודשים רבים לא הייתי בקשר איתה כלל והינה כאשר שוב ראיתיה ברשת, הוצמד טקסט זועם לצד שם הפרופיל שלה ברשת: "ישראלים פושעים, רוצחי ילדים, היטלר חדש יבוא בקרוב".
כעסתי. זה מה שיוצא כשמנתקים קשר לכמה חודשים? פניתי אליה. (להלן תרגום הדברים).
אני: תתביישי לך.
לינדה: תתבייש אתה, צה"ל רוצח.
אני: איך את מעיזה להגיד זאת?
אני: 8 שנים...
לינדה: מה 8 שנים?
אני: 8 שנים מתקיפים הפלסטינים מעזה.
אני: 8 שנים של קסאם.
אני: 8 שנים של טרור.
אני: פלסטינים הם טרוריסטים.
אני: ואת משקרת.
לינדה: אני לא יודעת. רק צופה בילדים שמתים ונשרפים בעזה.
אני: ציפיתי ממך להיות חכמה יותר על מנת להבין את מה שקורה.
אני: כי את אמורה להבין כבר כמה עובדות.
לינדה: בסדר, נאש.
אני: אבל אני רואה ששטפו לך את הראש.
אני: להת'
לינדה: לא איכפת לי מחמאס, אני שונאת אותם, אני יודעת שגם הם רוצחים.
אני: גם? גם? זו מישוואה.
לינדה: אבל גם חיילים ישראלים אינם אנושיים.
אני: איך את יכולה להגיד "גם"?
לינדה: הורגים ילדים בעזה בדרך הזוועתית הזו.
אני: חיילים ישראלים הם ההומאניים ביותר בכל העולם.
לינדה: אוה באמת... אני ממש רואה את ההומאניות שלהם בימים האלה.
אני: חמאס שם את ילדיו שלו באזור הלחימה.
לינדה: שיזדיינו החמאס.
לינדה: לא איכפת לי.
אני: הם מנצלים לרעה את הילדים שלהם.
אני: אלה הם הגיבורים המוסלמים. הם יורים מבין האוכלוסיה שלהם.
אני: גבר מוסלמי נלחם ומתחבא מאחורי נשים וילדים.
לינדה: כן, וממשלת ישראל יוצאת יותר גיבורה והורגת ילדים.
אני: זה מה שעושים.
אני: לישראל אין ברירה אחרת. הטילים האלה מאיימים על 1000000 אזרחים ישראלים.
לינדה: בסדר, בכל אופן אני ממש חולה וממש בהלם ממה שאני רואה בעזה.
לינדה: נשים וילדים שרופים וחתוכים.
אני: למען האמת, אני ממש שמח על מה שקורה בעזה.
לינדה: בראבו, תשמח לך.
אני: והלוואי שזה ימשיך לנצח.
אני: מרוצה עכשיו?
לינדה: בסדר, נאש.
אני: את לא חכמה כמו שחשבתי.
אני: את לא מבחינה בין מצבים.
אני: ואת מתנהגת כמו אנטישמית.
אני: את שונאת יהודים.
לינדה: הייתי רוצה שצה"ל יהרוג את כל אנשי חמאס אבל לא את הילדים. זה שורף לי את הלב, באמת.
לינדה: אתה מכיר אותי נאש, בבקשה תפסיק, מעולם לא שנאתי יהודים.
אני: האנשים האלה משתמשים בילדים כדי להגן על הבונקרים שלהם.
אני: הם מעמידים את הילדים בחזית.
לינדה: בסדר.
אני: הם מקריבים את המשפחות שלהם.
אני: אבל ישראל עושה עבודה נקייה למזער את המוות.
אני: ישראל לא מתקיפה ילדים.
אני: החמאס רוצה להראות בטלויזיה ילדים ונשים מתים.
אני: הם עושים זאת בכוונה.
אני: הם מאמינים שזה משרת אותם בדעת הקהל העולמית.
אני: אבל הם טועים.
לינדה: שמע נאש, אנחנו אנשים רגילים ורוצים שישראל תיפטר מהחמאס אבל לא מילדים נשים וזקנים.
אני: ולמרות מאות ההתקפות הישראליות, רק 300 איש מתו.
אני: ורובם אנשי חמאס.
אני: אל תשחקי איתי משחקים. אף אחד לא רוצה להרוג ילדים אלא את החמאס.
לינדה: ומי הרג 80 ילדים בעזה? אני?
לינדה: אוה נאש, אני ממש חולה לדבר עכשיו.
לינדה: ואני אפילו שונאת את המצרים ואת כל הערבים.
אני: ישראל יכלה להרוג את כולם לו רק רצתה. הלחימה היא בקרב אוכלוסיה אזרחית, וזה מה שקורה בשטח אש. חמאס אינו שומר מרחק מהאזרחים שלו, אין מרחק.
אני: מה שאת עושה זה תעמולה זולה המראה את פרצופך האמיתי. אני מאוכזב.
לינדה: גם אני עצובה וחולה ממה שאני רואה כל הזמן בעזה.
לינדה: בבקשה נאש, בוא נפסיק לדבר על זה, רק חזרתי מהרופא עכשיו.
אני: אני לא חושב שאת עדיין ידידה. רק הוכחת לי מי את. ועד עכשיו רק חשבתי עלייך טובות. אני מצטער שאני אומר לך את זה כי היינו ידידים טובים ברשת. אני לא רוצה להכביד עלייך כי את חולה, ועדיין אני מאחל לך רפואה שלימה, אפילו שמרתי לך כמה תמונות כגיבוי עבורך כי איכפת לי. אוה לינדה, הלוואי והיית יותר מאוזנת בשיפוט שלך. הכרתי אותך חכמה יותר מזה. אני מאחל לך בריאות ואושר.
לינדה: בסדר, תודה. אבל תקשיב: אני לא מדברת על כל זה עם אף אחד, גם לא עם ערבים, או עם הורים. כי אני בדיכאון. אני רק רוצה למות או להתאבד, שונאת את החיים, שונאת דם ומלחמה, לא איכפת לי. ביי...
כמה דקות לאחר סיום השיחה השתנה נוסח הטקסט:
"הומאניות היא רק מילה שיקרית".