הכרויות

תגיות: "הכרות פרידה אהבה"

מדור: תכנים אישיים

תאריך: 2011-02-08-04-37

08-02-2011

הכרויות

אמרו לי אין דבר, תתגבר, בסך הכל היא עשתה לך טובה, אתה חופשי עכשיו, תמצא טובה ממנה, החיים עוד לפניך. ואני לא השלמתי, לא יכולתי, אהבתי בכיתי איבדתי טעם להמשיך הלאה, ונותרתי לבד, מאוד לבד, בלי אף אחד לחלוק וובוודאי גם בלי אף אחת, ומצאתי את מפלטי בבית בתוך ארבע קירות, לבד, אני עם עצמי. רק רציתי להאמין שהכל זה חלום רע, שיבואו ימים טובים יותר, שתחזור אלי, שתרצה. הרי מה בסך הכל אני רוצה? בית, משפחה, פינה חמה, אהבה, ילדים, חיים שלווים. מה זו הקללה שנפלה עלי? נכנסתי לסטטיסטיקה הלא מחמיאה של המתגרשים, ואני בכלל לא בחרתי בזה, מעולם לא רציתי, לא שאפתי, לא חלמתי לא פיללתי, לא! גם לא בגדתי, לא הייתי מרושע, למה זה בכלל נפל עלי? ככה באמצע החיים לאחר 12 שנות זוגיות 9 שנות נישואין אהבה ילד מה רע? ככה נופלת לה תהילת עולם והחיים קורסים, ואתה כבר לא נאהב יותר ונדרש להתגרש. ומה כבר יכולתי לעשות? בכח להשאר? להכריח? לכפות? ועוד על מי? על מי שאני כל כך אוהב? אז נתתי לה את מה שהיא רוצה, גט מתוך אהבה. לא הייתה לי אפשרות אחרת להראות לה את אהבתי. כשאוהבים חייבים ללכת לקראת בן הזוג, ואם היא רוצה ללכת, תן לה. יכאב מאוד, יכה בך יום יום, אבל עשית את המעשה הנכון, ואולי יבוא היום והיא תבין את המעשה שעשית למענה, אולי תשוב אחרי זה אולי, מתוך אהבה מחודשת, מתוך חופש הבחירה שלה בניגוד לנישואין כפויים בחופה וקידושין, ואולי לא, אבל אתה היית בסדר, פעלת נכון.

אז הלכנו לרבנות, אני והיא, עד מטעמי ועדה מטעמה, ונתתי את הסכמתי, ונתנה את הסכמתה והרב נעץ בי סכין אחרון: הרי מעתה היא מותרת לכל אדם. הלב צובט חזק, אני באלם מוחלט, המום, מתגבר על כאבי. לכי לדרכך אהובה שלי, את חופשיה עכשיו, רק אל תשכחי אותי, נפרדנו יפה ללא ריבים ללא מחלוקות. אני אוהב אותך עדיין...

ידעתי שהיא תסתדר, אני מכיר את האישה שלי. חייה ימשיכו כרגיל. היא והילד שורדים. ואני? מכאן תהומות פרושים לפני. בין תקווה ליאוש בין חלום למציאות בין לבין ולא בשום מקום בעצם. כל מה שחלמתי עליו כבר השגתי, ועכשיו הכל התפרק. מהפיסגה שלי יכולתי רק להדרדר למטה, כי אין עוד אחרת. אז נפלתי, למחשכים ירדתי, הסתגרתי, לא יכולתי לכלום. מעבודה במפעל של היי-טק הגעתי לאבטלה ואחר כך כבר שבתי אל בית הורי וכעבור זמן מה בעבודת דחק בחברת שמירה ואז בעידוד ההורים שבתי ללימודים. אני כמעט הנדסאי עכשיו. ביג דיל. אבל לבד. מאוד לבד. כבר 9 שנים. די!

אז מה עושים עכשיו? מה כבר אפשר לעשות? אינטרנט צ'טים שוק בשר אוף מגעיל. זה לא אני. אני לא רוצה לפתוח פרק ב' עכשיו. אני רוצה לפתוח פרק א'. גרושות, ילדים, משפחה מורכבת כפי שזה נקרא אני לא מסוגל להכיל. לא אני בחרתי לפרום לקלקל להרוס את מה שהיה ולא אני מוכן להתפשר ולשלם על ההרס של העבר. מצטער, לא חושב שזה מגיע לי. החיים שלי נעצרו בשלב ההוא של החיים צעיר ב 9 שנים מהיום עם בת זוג צעירה ב 9 שנים, אחת שאוהבת, שיודעת להכיל, לקבל אותי, לאהוב אותי בין אם יש לי מיליון שקלים בבנק ובין אם יש לי רק שקל אחד, בין אם אני מוכשר ומוצלח ובין אם אני כשלון מוחץ. בקיצור – אהבה שאינה תלויה בדבר.

כנראה שאני שוב חולם. רוצה הכל הכי טוב שיש, שוב מנותק מהמציאות, לא מוכן להתפשר על פחות. סלח לי אני יקר שלי. אתה נשאר לבד אדוני, לנצח – עד יום מותך!