מעשה באוזן
דב, הבן הבכור וגם הנכד הראשון לשני הסבים, כילד, אהב לבלות את זמנו הפנוי עם סבא שמואל יעקב ויינברג. אצל סבא זו הייתה תמיד פעילות. הוא עסק כל הזמן בבנייה, היו לו פרות וכבשים ותמיד היה משהו מעניין לעשות.
יום אחד יצאו סבא ודב למרעה בשדות ליד בית-היתומים שנלר שבירושלים. שם היו שדות מרעה. דב התקדם עם העדר וסבא נשאר מאחור. תוך כדי שמירה על העדר, ראה דב לידו שדה חיטה ירוק, תאווה לחיך. פנה כה וכה וירא כי אין איש וינחה את העדר לשדה החיטה. אבל הערבי, בעל השדה ראה אותם ורץ לקראת דב בצעקות ואיומים כשמקל גדול בידו.
דב נבהל כהוגן וצעק בכל גרונו: זיידע זיידע
(סבא, סבא). סבא ששמע את צעקותיו הבין שמשהו קרה לילד ורץ למקום הארוע. שם ראה את הערבי מניף את המקל ועומד להנחיתו על ראשו של דב. בלי להסס תפס אותו מאחור ומשך את אחת מאוזניו. המשיכה הייתה כל כך חזקה שהאוזן נתלשה ממקומה. סבא הגיש את האוזן לערבי וזה רץ ביללות לכיוון ההפוך.
בערב, באותו יום, חזרה אמא מהעבודה מבית-החולים ובפיה סיפור מוזר. וכך סיפרה: היום קרה דבר מוזר מאד. לבית-החולים התפרץ ערבי בבכי ובצעקות. כל פניו היו מכוסים בדם. ביד אחת כיסה את מקום האוזן וביד השניה החזיק אוזן, גם היא נוטפת דם. השמעתם פעם על מקרה כזה?
סבא ודב הסתכלו האחד על השני והנהנו בראשם.